כל הורה מכיר את הסיטואציה הבאה-
הילד שלך חוזר ביום שישי מאושר מהגן, עם תיקיה מלאה ביצירות מדהימות מעשה ידיו!
הוא פותח את התיקיה ושולף אותן אחת אחת.. קישקושים, הדבקות, אוסף של קווים צבעוניים, ועוד כל מיני דברים שאתם בדרך כלל זורקים לפח שמודקבים יחד על עוד משהו שגם רגילים לזרוק לפח ומעל הכל גואש זוהר… בקיצור..
זה הזמן לקריאות התלהבות ושמחה מוגזמות בסגנון- ואי ומדהים, איזה יופי ציירת וזה.. זה אתה עשית?!
מכאן אנחנו האמהות מתחלקות לשתי קבוצות-
חלק מהאמהות לוקחות ברצינות את היצירות ( לפחות חלק מהיצירות..) ונותנות להן מקום של כבוד. תולות על המקרר, מעל המיטה, שומרות בתיקיה למתנה עתידית לכלה (סתאאאאם)
והחלק השני של האמהות ( מתוודה.. גם אני בקבוצה זו רוב הזמן..) מניחות את היצירות בצד, מחכות שיפוג תוקפן, וברגע של התקפת סדר ושהילד לא בסביבה כמובן.. נפרדות מהקשקושים בשמחה (אולי עם צביטה קטנטנה?…)
ות'אמת- זה ממש מפריע לי להיות כזאת. דווקא אני! הרי ממש חשוב לי לפתח בילדים שלי את החוש לאומנות, את הביטחון העצמי ואת הסיפוק וההרגשה שאני מיוחד/ת (כי הם באמת כאלה..)
חשוב לי שידעו שמה שהם עושים הוא נכון וטוב, וראוי למקום של כבוד והערכה בבית. גם אם זה מתבטא בציור תלוי..
אבל להתחיל לשמור כל קישקוש קטן ןלמלא את הבית בדברים שבדרך כלל אני זורקת לפח מחופשים לאומנות… גם לא ממש אופציה.
הרבה זמן שאני מנסה למצוא איזון ופתרון. גם לתת לילדים את המקום והכבוד לעבודות שלהם, וגם לא להיסחף ולאבד פרופורציה.
הפתרון הכי טוב ויפה שמצאתי הוא זה-
לא קטן מידי, לא גדול מידי והמסגרת זהב מוסיפה מימד של כבוד
מה שעשיתי כאן בעצם זה למצוא מסגרת עזובה, לנקות אותה, לרסס בספריי זהב.
בעזרת אקדח סיכות חיברתי 4 חתיכות חבל בגובה זהה (וסליחה שאין תמונות על התהליך , זה רק מפני שזה כל כך פשוט…)
זהו…. אה- ולתלות על הקיר כמובן. מודה- כאן קיבלתי עזרה מהאיש שלי 🙂
אז מעכשיו כל יום שישי אנחנו יושבים ועוברים ביחד על העבודות והיצירות, אני נותנת צומי לכל אחת מהן ואז ביחד אנחנו בוחרים 2-3 עבודות שיזכו להתלות במסגרת הכבוד וממה שאני מוציאה מהמסגרת אנחנו נפרדים בשמחה.
כמובן שיש יצירות מיחדות שאותן אני כן שומרת לכלה/חתן.. 🙂
הנה לפניכם מקבץ של רעיונות נחמדים וסתם קצת לקבל השראה על איך אפשר לעשות לילדים קיר יצירות מרשים
התמונה מכאן
שילוב של לוח גיר, לוח שעם וחבל לתליית ציורים
זה ממש פשוט גם. לצבוע לייסט בצבע גיר ולחבר מוט וילון של איקאה. גרושים.. התמונה מכאן
יוצא לי להרהר לא מעט על ההשפעות הקטנות, הזרעים האלה שאנחנו זורעים בילדינו, בלי לדעת ממש לאן יפרחו..
כמה הם יהיו יצירתיים? (אפילו בלי לשלוח אותם לחוג ציור..)
איך אני יכולה להעניק להם ביטחון, וללמד אותם לבטוח בעצמם?
וגם חוש לאסטתיקה- האם זה מולד או נרכש?
אני מאמינה במעשים הקטנים והיומיומיים. אם זה חדר ילדים מעוצב בעדינות ונעים, התפעלות מציור, כשאני רואה שקיעה יפה- אז להביע את זה ולשתף את הילדים, אם זה כשאני מסבירה לבת שלי הבת 4 למה הבגדים שהיא לובשת מתאימים….
הלואי שנצליח.. יגידו השנים..
שלום בנתיים,
אוהבת- מרים
