התגעגעתי. לא כתבתי המון זמן. מרגיש לי שהייתי רחוקה מעצמי יותר מידי זמן. השילוב של השגרה המוזרה שניסינו  להתרגל אליה, החופש הגדול האין סופי, וגם הפתעה משמחת- הנשמה הקטנה שגדלה בתוכי ישתבח שמו- שאבו ממני כל טיפת כח. מיד אחרי חנוכת הסטודיו המטורפת שהיתה- שאני מקווה

איך מתחילים פוסט כזה, שטומן בתוכו כל כך הרבה סוף? זה לא הולך להיות פוסט הדרכה קליל או מתכון נחמד. הפעם יש לי נושא יותר כבד, ואני רוצה להביא אותו כאן כי גם הוא חלק מהחיים, והחלטתי שבבלוג הזה אני מביאה את עצמי וחיי בדיוק איך

קמתי מוקדם ממש כדאי שיהיה לי זמן לכתוב את הפוסט הזה. אחרת לא אצליח להשחיל שקט ולחבר מילים למשפטים- או בקיצור- סגר שלישי! בפוסט הזה אני רוצה לחלוק איתכן מתכון נהדר לקרקרים ללא גלוטן, ועוד כמה פירורי תובנות אם תרשו לי. הפעם אני באה מוכנה לסגר

כמו שהבטחתי- בפוסט הזה נרד לעומק של הבניה של הסטודיו הנוכחי. חשוב לי לספר לכם את זה מכמה סיבות- ראשית- אם יש מישהו בקהל שמתכנן לבנות בקרוב בית- אז יש פה פירוט על השלבים- דבר שנותן בהירות והבנה של התהליך. עוד סיבה היא שאני מקווה שהפוסטים

איך אני מתרגשת לכתוב פוסט באתר החדש שלי!! עבדתי עליו כמעט שנה ! לא שהיה שם כל כך הרבה עבודה, ועדיין הוא לא מושלם… אבל הבנתי מזמן שיש לדברים איזה טיימינג סודי וכשהם צריכים לקרות זה פשוט קורה. לא תמיד הם תוצאה של כמה עבדנו או

את שלושת השרפרפים האלה קניתי לפני כמה שנים טובות בחנות יד שניה בעיקר לפיצ׳יפקעס בקדומים אנחנו קוראים לה החנות של אליבאבא כי היא מעורתית משהו ויש בה אחלה מציאות. מלא זמן חיכיתי לשפץ אותם ובנתיים ממש נהנו מהם במטבח. הם מהסוג החזק הזה של פעם שלגמרי

3 ימים באמצע החיים… אז אחרי שנתיים ( ארוכות מידי!!) שלא הינו יותר מערב לבד סופסוף זה קרה. נפשנו 3 ימים בים המלח. דניאל ואני בגינה הליכת בוקר על חוף ים המלח זאת פעם ראשונה שלנו שם. לא כל כך ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. אבל

כל הורה מכיר את הסיטואציה הבאה- הילד שלך חוזר ביום שישי מאושר מהגן, עם תיקיה מלאה ביצירות מדהימות מעשה ידיו! הוא פותח את התיקיה ושולף אותן אחת אחת.. קישקושים, הדבקות, אוסף של קווים צבעוניים, ועוד כל מיני דברים שאתם בדרך כלל זורקים לפח שמודקבים יחד על

זמנים קשים עברו על כולנו… האמת שבימים הראשונים של המלחמה הייתי משותקת לגמרי. הדאגה והחשש מהעתיד ניטרלו אותי. הסתובבתי סביב עצמי, עושה את הדברים כמו מתוך אוטומט, רק את מה שהכרחי לכאן ועכשיו. אחרי שבוע כך הבנתי שזה לא עסק. כנראה שזה משהו יותר רציני מעוד

החיים הם שמיכת טלאים. יום ועוד אחד, טלאי מצטרף לאחר. שגרה שחוזרת, פעולות שחוזרות על עצמן ולפעמים שוכחים את המטרה או את התמונה הכוללת. לעיתים יש אפילו רגעים של יאוש שמאיימים להתגנב, צצות שאלות האם זה כדאי וחשוב. ובשמיכה כמו בחיים- פיסה מתחברת לפיסה, למלאכת מחשבת