איך אני מתרגשת לכתוב פוסט באתר החדש שלי!!
עבדתי עליו כמעט שנה ! לא שהיה שם כל כך הרבה עבודה, ועדיין הוא לא מושלם… אבל הבנתי מזמן שיש לדברים איזה טיימינג סודי וכשהם צריכים לקרות זה פשוט קורה. לא תמיד הם תוצאה של כמה עבדנו או דחפנו. האמת שהרבה פעמים זה יותר תלוי בכמה שחררנו. ( תובנה מעניינת.. אני צריכה לחפור בה עוד קצת.. חח)
אז אותו דבר לגבי הסטודיו שלי. שחררתי את השכל מאיך הוא יבנה בדיוק, שמתי דגש על הרצון והתשוקה שלי עליו..
והוא התחיל להתגלגל במהירות שכמעט מבהילה אותי..
בפוסטים הבאים אחשוף אותכם ממש לעומק של הבניה שלו. מאיפה הכל התחיל, ואיך הדברים התגלגלו למה שהם היום.
זה נורא מעניין ומלמד לראות ולשמוע איך מישהי אחרת עושה את זה. וכמובן שזה יכול לתת לכן השראה לבניית בית או כל מה מבנה שתרצו.
מאיפה הכל התחיל?
דבר ראשון- תמיד ידעתי שהאומנות היא האזור הטבעי שלי, ואחרי הרבה גלגולים וכל מיני ניסיונות תעסוקה ידעתי שאני רוצה לעסוק, לעבוד ולהתפרנס מאומנות.
זה מקום שמאוד נבנה בי במשך השנים ולקח לו זמן לצאת לאור.
מעניין לראות את ההקבלה של המקום שנתתי לאומנות בחיי – בפן הרוחני והפיזי.. כמה שהשקעתי, למדתי ויצרתי יותר ביום יום- השפיע באופן ישיר על המקום הפיזי שגדל בהתאם.
הפינת עבודה הרשמית הראשונה שלי היתה בהריון של הילד השני שלי.. גרנו בבית קטן והסלון היה בנוי מוזר כזה..היתה בו מין נישה נפרדת- עוד חלל קטן פתוח שמחובר לסלון. ושם מיקמתי את השולחן עבודה שלי.
דניאל היה אז בצבא ולי היה המון זמן פנוי- בעיקר תפרתי…
אחר כך עברנו לקראוון פצפון שכל סנטימטר שלו היה מחושב- בלי מקום לשולחן יצירה יעודי. היתה לי ספריה בה איחסנתי את כל החומרים. זה היה מאוד מסורבל ולא נח. את היצירה שלי שילבתי בעיקר בחיים- אפיה, חגים, מתנות ועיצוב הבית.
אותה תקופה התחלתי לעצב סיכות למטפחות ( זוכרות שהיינו הולכות איתן?!) ומשם התקדמתי לעיצוב מטפחות. כבר הייתי חייבת חדר משלי לאכסן את כל הציוד והחומרים.
לקראת הלידה של ציפורה- הרביעית שלי, קיבלנו זכות לעבור לקראוון מורחב.. 3 חדרי שינה- ממש לוקסוס!
חדר אחד הקדשתי לעסק הקטן שלי- אסתריקה. סופסוף הרגשתי שאני מתחילה למצוא את עצמי, שיש לי מקום בעולם, שיש איזה כותרת ותשובה ל- מה את עושה בחיים?!
הקסם שבקלות לעבור את סף הדלת ולהכנס לעולם משלך, להרגיש שאת ביקום קצת אחר, משאירה את האמא, הרעיה וכל המטלות מעבר למפתן… לא משנה מה השעה או מה מצב הבית…
ידעתי שעליתי על משו כל כך מהותי ובסיסי אצלי, וברגע שגיליתי אותו הבנתי שתמיד אצטרך את החדר שלי.
וכך היה- משם כל בית שעברנו עליו היה לי חדר משלי בו יצרתי, עבדתי, תפרתי ועוד…עיר מקלט ואי של שקט
אמנם החלום שיהיה לי סטודיו קינן בי שנים, אבל איך שהתחלתי להקשיב לו ולתת לו מעט מקום- הוא כבר לא נתן לי מנוחה.
רק שהיה לי עוד חלום בדרך שקיבל עדיפות עליונה- לבנות בית משלנו.
כך אני- רשימת חלומות גדולים ואני שמגשימה אותם לאט לאט, אחד אחד. לא מוותרת. מחזיקה אותם בהמתנה.
אתם מבינים- צריך כאן סבלנות ועקשנות. שילוב מדויק של ויתור ועמידה על שלך. לא להפסיק לחלום, לא להתיאש, להמשיך לטפח ולדעת שזמן שלהם בא יבוא.
למעלה- אני בשיפוץ סטודיו למטפחות בבית שגרנו בו בשכירות
אז בבית שבנינו דחסתי את כל הילדים ( שנהפכו לחמישה בנתיים ..חחח) בחדר אחד , והחדר השני היה החדר יצירה שלי. הייתי מאושרת שיש לנו בית משלנו סוףסוף, והייתי עסוקה בעיקר לקדם את העסק ולסגור הלוואות שלקחנו. עבר הזמן והחיפוש הפנימי שלי לא נגמר. הנשמה הצמאה שלי ביקשה יותר.
הפעם הכורח להתקדם בא דווקא ממצוקה פיזית. ( הרבה פעמים קורה לנו שיש איזה קול פנימי שמדבר אלינו אבל אנחנו לא ממהרות להקשיב, ולבסוף המציאות היא זאת שבועטת בנו להתקדם )
אחרי הלידה של אור חיים ( השישי שלנו ישתבח שמו! ) הייתי מוכרחה לפנות את החדר. צברתי בנתיים קצת כסף ושידרגתי את החדר יצירה שלי למכולת סטודיו.
קניתי מכולה מהנמל. בעזרת ידיו המוכשרות של בעלי היודע כל- התקנו חשמל, דלת וחלון. צבע בפנים,קלקר ושליכט בחוץ- והנה לי סטודיו קומפקטי ונחמד!
המכולה המתוקה והאינטימית משמשת אותי כבר 4 שנים. מכאן יצאתי לסדנאות, הכנתי חומרים לחוגים, תפרתי תחפושות, בניתי רהיטים- מה לא!
כל הזמן הזה ידעתי שיבוא היום ויהיה לי סטודיו מהחלומות. לא הפסקתי לחלום אותו, בימים ובלילות, לקבל השראה מכל מיני מקומות בהם ביקרתי, לקנות ספרי עיצוב, לאסוף לי תמונות בפינטרסט, גזרי עיתונים ועוד…
גם לא הפסקתי לעבוד בשבילו. שמתי לי יעד כספי. ברגע שיהיה לי 100,000 שח אתחיל לבנות אותו במציאות, להוציא אוות מהכח אל הפועל.
במשך 4 שנים העברתי חוגים, הייתי רכזת חוגים כאן ביצהר, וחסכתי כמעט כל מה שהרווחתי על מנת להגיע ליעד.
החלום והחזון החזק נתנו לי כח ומשמעות. הרגשתי שהסטודיו הזה חשוב יותר מכל דבר רגעי שאקנה לעצמי עם הכסף הזה, או כל חוויה אחרת שהייתי קונה לעצמי (טוב חוץ מלטוס ללונדון פעם אחת 
)
בסוף זה קרה- בראש השנה התש"פ היה לי את הסכום בחשבון!
כיוונתי מטרות, מיקדתי יעדים- ויצאתי לדרך!!!
עברה מאז שנה ( אפשר קצת יותר לאט בבקשה?) וסוף סוף מתחילים לראות את המאמץ וההשקעה שלי בשטח..
עד כאן הרקע וההקדמה לבניית הסטודיו.
איך הורדתי את החלום למציאות- בפוסטים הבאים
ולסיום- הבלוג הזה הוא חתיכת חלום נוסף שלי! בחרתי לשים בו את ליבי. בנוסף להגיגים ותובנות מעולמי- אשתף אותכם בהדרכות, רעיונות, השראה ועוד מלא דברים משמחים ויפים בעזרת השם!
מקווה כל כך להצליח, לא לנסות להיות מושלמת, לשחרר יותר בקלות.
תודה לכם שקראתם עד כאן והקדשתם את זמנכם!
תגובות ושיתוים מאוד ישמחו אותי!!
ביי בנתיים- מרים.
